מכתבים לקהילה ממנהלת בית הספר

שלום לכולם, 

אני כותבת אליכם מכתב של שגרה – חשוון המלא מאחרינו, וכסלו כבר כאן ואיתו איתותי חג החנוכה שמאיר ומחמם את ימי החורף (שבעצמו עוד מבושש להגיע במלוא עוצמתו…). 

אנחנו אחרי ימי ההורים שהתקיימו השבוע, ולמרות שבאוויר עדיין קיימים דאגות ותפילות לביטחון ולפדיון, אפשר לחוש את משקלה המשמעותי של השגרה שאנחנו נמצאים בה ושכל כך חיכינו לה. שגרה של למידה, של פעילויות חברתיות, של לימודי חוץ, של קשר והיכרות שהולכים ומעמיקים.  כמו בחיי משפחה, גם חיי בית הספר עשירים ומלאים ברגעים קטנים רבים רבים שמתלכדים יחד מעל ומעבר לאירוע חיובי או שלילי כזה או אחר, ויוצרים תרבות, ושייכות ושפה משותפת.   

מתוך השגרה שהולכת ומתבססת, ברור גם שיש דברים רבים בשנים הללו שהתפרקו, שהתגמשו, ושהותירו חותם, גם לאתגרים שלפנינו יש כמובן עוד נוכחות בחיינו.  התחושה שמלווה אותנו מזכירה איסוף והתחלה של הרכבה מחדש של כל הדברים – חלקם נפגעו או נשברו, חלקם שבריריים, וחלקם השתנו. אנחנו מקדישים הרב מחשבה ותשומת לב להחזקת השגרה, גבולותיה, העקביות שבה והביטחון הטוב שהיא יכולה להביא אל חיינו. 

אנחנו משקיפים אל החודשיים הבאים שיביאו אותנו אל סיומה של המחצית הראשונה של שנה"ל תשפ"ו. בכיתות הלימוד התוכניות מתכנסות אל אירועי הערכה וסיכומים תקופתיים, בגרויות חורף ראשונות כבר מורגשות באוויר, קבוצות ותחרויות ספורט מתחממות על הקווים ובמגרש, החממה שלנו מותחת פנים ושתילים חדשים כבר צומחים בתינוקייה שבה, תוכניות המעורבות החברתית מעלות הילוך, וקבוצות תלמידים מתגבשות אל תוך השותפות של היצירות שמחכות לנו במחצית השנייה – הדרכה וחונכות, שבתות שכבה, שבתות זהות, סמינרים, ועוד.  לפני חנוכה נקיים מפגש צוות מיוחד לפרידה ממורים אהובים שלנו שפרשו לגמלאות בשנתיים האחרונות – שרשרת שכבר נמתחת רחוק ועמוק.

לצערינו ממש בימים הקרובים ארבעה מורים שלנו שוב יוצאים לכמה חודשי מילואים ונושאים בעול השירות עבור כולנו, וכך גם כמה וכמה בני זוג של נשות צוות שמצטרפים לסבב הזה.  לצד זה מחלות החורף נותנות את אותותיהם בכולנו – תלמידים, מורים וגם בני משפחות המורים.    אנחנו עסוקים מאד בהיערכות כדי להבטיח שיהיו פתרונות לכל ההיעדרויות הצפויות, ויודעים שיהיו גם מקרים שבהם לא נצליח להגיע לפיתרון מיטבי.  מאחלים לכולם חזרה מהירה ובטוחה הבייתה, ובריאות טובה לכולם!

אנחנו מלווים בכבוד ובזהירות נושאים שבמחלוקת בכיתות ובמסדרונות – החל מסוגיות אקטואליות בציבוריות הישראלית וכלה בסוגיות בתוך בית הספר. המאמץ שלנו הוא להנמיך את להבות המחנאות שמצמצמת את השיחה ואת הלמידה, ולאפשר במקום זה השמעת מגוון של דעות בסביבה בטוחה, סקרנית ולומדת.  חשוב לנו מאד לא להביא אל תוך בית הספר את שפת המחלוקת שקיימת בשדה הפוליטי או בשדה התקשורתי – אנחנו מבקשים לכונן שפת מחלוקת חינוכית.    זה אתגר חשוב ומרכזי, והוא מעסיק אותנו כמחנכים בכלל, וכמחנכים בחינוך דיאלוגי בפרט. 

מצורפת להודעה הזאת הזמנה חשובה נוספת – אנחנו מבקשים לכונן הנהגת הורים בבית הספר, לקיים את השותפות שתאפשר לנו להתקדם ולקדם יחד את מטרות בית הספר ואת מרכיביו השונים.  אנא עיינו בהזמנה, ואנחנו מקווים שנוכל לשוב ולעדכן בקרוב בחבורה שהתגבשה סביב הבקשה הזאת. 

שלכם, 

אורית, בשם צוות קשת

מהכיור

מֵהַכִּיּוֹר בַּמִּטְבָּח

תַּתְחִילִי מִשָּׁם

אָמַרְתְּ לִי כְּשֶׁאִבַּדְתִּי

אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

לָחַשְׁתִּי לשְׁפוֹרְפֵרֵת בְּיֵאוּשׁ

שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת

מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל

לֶאֱסֹף אֶת הַבָּלָגָן

שֶׁפַּעַם הָיָה חַיַּי

וְאַתְּ בְּקוֹל רָגוּעַ

וּמָלֵא נִסָּיוֹן הִנְחֵית

אוֹתִי בַּאֲפֵלָה

מֵהַכֵּלִים שֶׁבַּכִּיּוֹר

תַּתְחִילִי

יערה בר

החלטות / בוריס א' נובאק (סלובניה) תרגום: טל ניצן

בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים

בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.

בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה

בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.

בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים

בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.

בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם

בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.

בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת

בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.

בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים

בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.

בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר

אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.

בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ

בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:

אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.

קהילה יקרה,

אורית, בשם צוות קשת 

בשבוע הבא מדינת ישראל, על התקווה והסערה וההתגייסות והמחנאות שבה, תציין את יום הזיכרון ה-30 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.  ב'קשת', המסורת היא שהיום הזה מוקדש למפגש עם קבוצות מיעוט בחברה הישראלית – יום הסובלנות.  כל שכבה יוצאת לפגוש אוכלוסיה שמזיזה אותה מהמוכר והנוח, שמפגישה אותה עם האחר, השונה, האדם שלרוב אנחנו פוגשים אותו בתקשורת או באירועי קצה.  

שכבת ז' תפגוש אנשים עם מוגבלות פיזית

שכבת ח' תעסוק בגזענות בספורט

שכבת ט' תיפגש עם אנשים מהקהילה הלהט"בית 

שכבת י' תעסוק בתושבי ירושלים הערביים

שכבת י"א תצא לפגוש את החברה החרדית, השנה עם דגש נוסף של העולם הממלכתי-חרדי ואתגריו

ושכבת י"ב תעסוק באפשרות לשיח פוליטי אפקטיבי בתוך חברה שסועה

יום הסובלנות הוא מסורת, וככזה, כשהוא מגיע כולנו כבר מכוונים אליו, והוא מחבר אותנו אל ליבה של זהות חינוכית בקשת.  ומצד שני, בכל שנה היום הזה לובש גם גוון ייחודי, לנוכח המציאות העכשווית בחברה הישראלית. בציבוריות הישראלית הזאת נפגשים כמה 'שפות' של דיבור:  שפת כלי התקשורת, השפה של העולם הפוליטי, שפת ההתכנסויות החברתיות בכיכרות ובצמתים.  את השפות האלה מלווה משבר של תקשורת שהפך סגנון בוטה, מאשים, מזלזל ומבהיל לרווח מידי.   אנחנו מבקשים להעמיד מול כל אלה שפה אלטרנטיבית, שפה חינוכית.  וברור שיש לנו עוד עבודה בהיבט הזה. 

ישיבת המחנכים בשבוע שעבר הוקדשה להיערכות החינוכית לקראת יום הסובלנות, מפגש בהובלת הרכזות החברתיות שלנו: שלומית בוני ושלומית סילבר. אנחנו זוכים במעגל של אנשי חינוך משובחים, ודבריהם מאירים עמוק ורחב את האתגר ואת הדגשים לקראת המפגש. אני מבקשת לשתף כאן בדגשים שעלו בשיחה שם, דגשים שיוצרים עבור כולנו את השפה של יום הסובלנות. 

• כפי שמדגים השיר בפתיחה, בין שני צדדים או עמדות לא צריך בהכרח לבחור באחד או בשני, יש תמיד אופציה שלישית. הבחירה היא בראש ובראשונה להיות נוכח בתווך הזה, להיות נוכח במגע אינטימי יותר עם המציאות ועם החיים בתוך המפגש הזה, לאפשר לאחר להתקיים, להקשיב.  חשוב לזכור שיש אופציה שלישית. 

• אולי נכון יותר לקרוא ליום הזה "יום הענווה" ולא יום הסובלנות.  להיות בענווה גדולה יותר לנוכח תופעות מתוחות או מורכבות. 
• לא חייבת להיות לי דעה לגבי כל דבר. יש דברים שאפשר לעמוד מולם בלי שתהיה לי דעה ברורה ומגובשת. 
• אם אני מתעניין במשהו, במישהו, זה לא אומר שאני מזדהה איתו או מסכים איתו.  אני יכול לפגוש מישהו או לבקר במקום בלי להיות מודאג ש'תדבק בי' הזהות שלו. 
• צריך לאמן שריר שבו אני נפגש עם מישהו, ו'זהו'.  אני לא מכריע מראש או מצפה מראש מה יקרה לי במפגש הזה, אני רק יודע שאני הולך לפגוש מישהו בעולם שהוא שונה ממני.
• מול חלק גדול מהשאלות והתחושות יש צורך בהשלמה  של מידע וסדר בעובדות כדי להבין את הסוגייה.  ואז על בסיס המידע הזה אפשר לבדוק איזה שאלות מתעוררות, ומשם לחזור ולעסוק בתגובות הרגשיות שעולות. 
• אנחנו מורגלים לחיות בישראל בתוך מבנים קשיחים, שהולכים ומקשיחים בין קבוצות.  המפגש הבין-אישי ממוטט את המבנים הקיימים ויוצר חיבורים חדשים, שמהם יכולים גם להיבנות הסדרים חדשים, והמבנים הקיימים יכולים להתחדש. יש חשיבות בעצם ההפרעה לסדר הקיים, הוא מעורר שאלות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות חדשות 
• אנחנו שואפים ומצפים שחלק ניכר מהתלמידים שלנו יגדלו להיות אנשים משפיעים ומובילים בחברה הישראלים – מפקדים וקצינים בצבא, אנשי ציבור, מחקר, חינוך, ממוקמים בעמדות ניהול ויצירה. הם יהיו חלק מקבוצות בעלות כח והשפעה בחברה הישראלית. יש לנו אחריות להכשיר אותם להיות מודעים לקבוצות מיעוט ולנקודות מבט שונות של קבוצות בחברה הישראלית. 
• המטרה של היום היא לא לעסוק בשאלות של 'צדק':  למי מגיע מה.  אלא להיות במפגש. 

הנה לפנינו מרחב האתגר וההזדמנות שלקראתנו. 

נקבל על עצמינו בימים הללו לנוע בין הסמלים הגדולים של פרשות השבוע שמקיפות אותנו משני העברים: בין התיבה על המים הסוערים שמנסה להישמר מהמבול המכלה, לבין משימת הייעוד האינסופית שתוטל על אברהם: "וֶהֱיֵה בְּרָכָה". 

בתודה על השותפות ועל האומץ החינוכי-קהילתי ללכת בדרך הזו,

ובתקווה גדולה, שבין שני דברים, נדע למצוא את הדרך השלישית.

קהילה יקרה, 

משתפת אתכם במילים שנאמרו היום בטקס הזיכרון הבוקר. 

שנזכה להיות חלק מהזיכרון, ובעיקר חלק מהסוף הטוב של הסיפור. 

אורית

—————————

741 יום למלחמה, יום הזיכרון השני לאסון השבעה באוקטובר

וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ קהלת ז', ב'

במשך 75 שנה התרגלנו שיום העצמאות מגיע אחרי יום הזיכרון, שהסדר הוא שמתחילים בהשתהות על המחיר הכבד ועל האובדן, ואז עוברים לשמחת העצמאות.

ואז קיבלנו מכה איומה. 

והנה השנה אנחנו חווים סדר הפוך – לפני שלושה ימים הרגשנו כולנו שמחה מתפרצת ותחושת הקלה אדירה עם שובם של החטופים החיים ועם כניסתה של הפסקת האש. החטופים החיים הפכו לשבים ואנחנו חגגנו. והנה היום, אנחנו שבים ועוצרים לזכור – לזכור את הטבח שאירע לפני שנתיים ופער בור ענק בחיי משפחות וקהילות ויישובים ועם שלם, ועוצרים לזכור את 2000 החללים – אבות, אימהות, ילדים, משפחות, ומתוכם 915 חיילים וחיילות שנפלו בקרב.  

הימים האחרונים הללו משובצים במאות אזכרות של כל משפחות המלחמה. המשפחות השכולות עוברות עכשיו שבוע בלתי אפשרי של תזכורות – החל מהתאריך ה- 7.10, ואז ה-8.10, ואז חזרת החטופים, ואח"כ שמחת תורה, ועכשיו היום הזה, וכל יום כזה הוא תזכורת לכאב וגם למשמעות של האובדן.  20 משפחות חוו עכשיו, ואנחנו איתם, את חוויית השיבה הבייתה, את הסוף הטוב של הסיפור הנורא הזה. 2000 משפחות חוות עכשיו את מי שכבר לא ישובו הבייתה. וגם אנחנו איתם. למשפחות האלה לא יהיה סוף טוב אישי, אנחנו ומה שנהפוך את המדינה להיות. צריכים להיות הסוף הטוב שלהם. 

אתמול הייתי באזכרה של ויטלי סקיפקביץ' ז"ל בעיר אריאל, לוחם אגוז שנפל בקרב על כיסופים בשבעה באוקטובר. אל האזכרה הגיעו חברי הצוות שלו היישר ממילואים בעזה, שם הם במשימה לבסס את ההסדר הקיים. להורים של ויטלי, עולים מרוסיה – רוסלן וילנה – יש בהירות: המאבק להחזרת החטופים שנמצא כעת, כך אנחנו מקווים, ביישורת האחרונה שלו, התחיל בשבעה באוקטובר, והנפילה של ויטלי מחוברת לכך בקו ישר. 

בספר קהלת שקראנו עכשיו בסוכות, קראנו "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" – האדם החי, שמגיע לבית האבל, צריך 'לתת אל ליבו'.   לתת את הלב שלו שם במעמד הנחמה, אבל בעיקר לתת אל הלב שלו את הדברים שהוא שומע שם:  לתת אל הלב שלו את המשפחה שנשארה עם חור פעור, לתת אל הלב שלו את מי שנפרד מהעולם ואת החכמה והצוואה שהוא השאיר בעולם.  

עוצמת רוח האדם היא הפלא הגדול של האנושות, והיא הפלא הגדול של העם והמדינה שלנו. זו העוצמה שהובילה את ויטלי ואת חבריו להגנת המדינה. זו העוצמה שניווטה את מסרי הקוד אל הביפרים בלבנון ואת המטוסים אל טהרן. זו העוצמה שליוותה יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, בכיכרות ובצמתים את משפחות החטופים ואת מאבקם להשבת בניהם, זו העוצמה שהשיבה חקלאים אל השדות בדרום שכעת שופעים שוב פרי ותבואה, זו העוצמה שבגללה יצאו אבות ובנים למאות ימי מילואים, ובינהם גם איתמר שלנו שנמצא עכשיו על מדים. זו העוצמה שהביאה את בני ניר עוז ובארי לשבת עם אני גוש עציון ולכתוב יחד את "ברית הנגב וההר" שמנסה לשרטט יחד עתיד משותף. 

והחי יתן אל ליבו – הלב שלנו הוא עכשיו בעל חוב, נתנו לנו כל כך הרבה, ועכשיו אנחנו ניבחן האם הלב שלנו יעמוד בזה.

המסע שלנו עוד לא הסתיים.   19 חללים חטופים עודם בעזה, מעל 20,000 פצועים בגוף ובנפש כבר ידועים, מתוכם מאות פצועים קשה, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולתקן מהאסון הנורא הזה שהצליח לקרות במשמרת שלנו, ובעיקר בעיקר, יש עוד מרחק גדול מהימים שבהם נוכל לשבת בשלום עם שכנינו, תחת גפנינו ותאנתינו. 

בערב סוכות לפני שנתיים, נפגשנו כל האחים שלי בסוכה של ההורים בלי לדעת את מה שעתיד להתחולל בסוף החג הזה, וציינו יחד עם אבא שלי 50 שנה למלחמת יום כיפור ולפציעה שלו שם.  עצרנו לציין את זה ולחזק אותו, להתבונן יחד על כך ש-50 שנה אחרי מה שהיה נראה כמו אסון שיהיה קשה מאד לקום ממנו, יש משפחה, ויש מדינה, ויש חיים ויש יצירה. 

השמחה והחיים הם חזקים מהעצב ומהמוות.  וראינו את זה כולנו כשעמדנו משתוממים מול מי ששרדו שנתיים במנהרות חשוכות ובתנאים לא אנושיים, וחזרו כשבפיהם הכרת טוב וחוש הומור וציפייה לעתיד. כעת אנחנו צריכים למלא מחדש בחיים ובהצדקה את החללים שנפערו.

אתם בעוד 50 שנה תשבו עם המשפחות שלכם ותספרו על השנים הללו, תספרו איך יצאנו לטיול שנתי כשמלווים אותנו בכל יום משפטים שלמדנו מהנופלים, תספרו איך היינו מוקפים בסרטים צהובים, איך ניצתה ביננו מחלוקת תהומית – אפילו בתוך בית הספר – ואז היא איכשהו התחברה להסכם משותף ששיקף את הסיפורים של שני הצדדים, אבל בעיקר, הלוואי, תביטו מסביב ותתמלאו  בגאווה על מדינה שבה חירות, שיוויון, אחווה, שיגשוג, צדק ושלום הם המאפיינים המרכזיים שלה. 

לפני 83 שנה, באוגוסט 1942, בעיצומה של המלחמה הגדולה בתבל, וינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת בריטניה אמר "זה אינו הסוף, אין זה אפילו תחילת הסוף, אבל אולי זהו סוף ההתחלה".  אנחנו בסוף ההתחלה. העם שלנו ידע הרבה רגעים קשים, והוא ידע גם את הרגע הזה.  יש זרע שטמון כאן, באנשים שכאן, ובמקום הזה, זרע שאפשר להרגיש אותו בעוצמות אדירות בפניהם של הנופלים ובדרכם של המשפחות, והוא ראוי שנילחם עליו עד שיגדל ויצמח. חלום שאפשר ללחוש אותו כשמשמיעים את המילה 'ירושלים'. הוא ראוי שלא נוותר עליו, ושנתחייב לקום, ולבנות חברה שהיא מופת ומדינה שהוא אור וברכה.  

לפני שנתיים נצמדנו למסכים באימה, 

לפני יומיים נצמדנו למסכים בתקווה ובגאווה

אנחנו החיים, ניתן את הנופלים ואת החורבן אל ליבנו, ונברא מתוך זה, כדברי הנביא ירמיהו,  לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה. 

קהילה יקרה, 

ערב חג נושק לערב זיכרון. 

אל החודש הזה, המלא כל כך בסמלים ובהזדמנויות רוחניות וחברתיות להתחדשות ולהתכווננות,  נוסף כעת גם יום זכרון לאסון של השבעה באוקטובר, ולמלחמה שנמשכת מאז. 

התפילה המיוחדת האחרונה של החודש הזה, היא תיקון הגשם, התפילה שמקדימה את הוספת "מַשִּׁיב הָרוּח וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם" אל סדר התפילות. אל התפילה הזאת מתנקזים כל התקוות והמחשבות שליוו חודש שלם, והבקשה העמוקה היא שהברכות יתגשמו ונזכה לשמוח בהם.  יתגשמו כפשוטו.  התגשמות היא אחד הדימויים היפים והפוריים ביותר למימוש של ברכה:  הגשם מתאדה מהים הגדול, הופך לעננים, ורק כך הוא יכול להופיע בצורתו המרווה, אחרי שהמים המלוחים הומתקו, והגלים הסוערים ריסנו את עצמם בסבלנות כדי לרדת טיפה טיפה על כל רחבי תבל.   כך היא דרכה של ברכה כשהיא מתגשמת. 

אנחנו לא יודעים עדיין מה יהיה טבעם של הימים שאליהם נשוב אחרי חופשת החג, ורק יכולים להחזיק חזק ולקוות ששוב נזכה שיוצמד אל לוח השנה יום הזיכרון ליום של קוממיות ותקווה. 

אני מבקשת לברך ולהתפלל בשם כולנו, שכל סערות השנתיים כולם, שכל התפילות והתקוות, שכל הכעסים והדאגות, שכל הדמעות ומכאובי הנפש,

יצליחו להפוך כבר במהלך החג, ובוודאי עד לשמחת תורה שלפנינו, להתגשמות של ברכה עדינה ומעוררת תקווה. 

שיפתחו שערי שמיים ושערי שלום, 

שמיים שמנוקדים כולם באורם הזוהר של כל מי שאבד מן הארץ והשאיר לנו את רוחו המרחפת ואדמה ספוגה בדמעות, 

שנזכה להיות מרותקים לתמונות שובם הבייתה של יקירנו, 

ושנצליח להפוך את הכעס והכאב לאלפי טיפות של הגשמה וצמיחה.   

בלב הולם,

אורית, בשם צוות קשת 

eosommer@gmail.com

מתוך תיקון הגשם, 'בגשמי אורה' – 

בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי כַלְכָּלָה. תְּכַלְכֵּל אֲדָמָה:

אָנָּא הוֹרִידֵם לְאוֹרָה. לִבְרָכָה. לְגִילָה. לְדִיצָה. לְהוֹד. לְוַעַד טוֹב. לְזִמְרָה. לְחַיִּים טֹובִים. לְטוֹבָה. לִישוּעָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה.

…מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לִבְרָכָה:

ערב ראש השנה תשפ"ו 

715 ימי מלחמה ושבי , כמעט שנתיים

אינסוף דקות תקווה ותפילה

קהילה יקרה, 

מכתב לא רגיל לקראת חג לא רגיל.

השנים האחרונות תובעות מאיתנו עיסוק יומיומי וקיומי באתגרי השעה. הן מותחות עד לקצה היכולת שאלות ערכיות, שאלות חברתיות, שאלות לאומיות. הן גם מתחו עד לקצה את הדיון הפנימי שלי כאשת חינוך. כפי שרובכם אולי יודעים, הם גרמו לי להחליט שכמנהלת בית ספר בחברה הישראלית, עלי להוסיף גם את קולי שלי אל מאזני הדיון הציבורי. בחרתי להאיר סוגיות שאני חושבת שהם קיומיות באופן שאני לא מורגלת בו ולא מעוניינת בו בימים כתיקונם – דרך ערוצי תקשורת. מובן, שדעותיי שלי אינן מחייבות או מייצגות אף אחד מלבדי.  בשבועות האחרונים מתקיימים בבית הספר שיחות ודיונים במעגלים שונים בהקשר הזה שבהם נשמעים מגוון דעות, כפי שראוי שיקרה. בעוד שאני עומדת מאחורי ההכרעה שלי להשמיע את הקול הזה, אני יודעת שיש גם אנשים בקהילה שנפגעו מהדברים שלי, ואני מצטערת. גם הרגעים האלה הם השתקפות של הקצה שכולנו בו. 

כמו שקורה במקרי קצה, גם האירוע הזה חשף מאפיינים בתשתית שלנו שעלינו להקדיש להם מחשבה. את הברכה הפורה שבה אנחנו חיים בכל הקשור למפגש של זהויות על הרצף הדתי, את היכולת ללמוד יחד תורה, את האהבה הגדולה שאנחנו מרגישים אחד כלפי השני בקהילה למרות ההבדלים ביננו,  את העיסוק היומיומי במטרות משותפות שדורשות שילוב ידיים, אנחנו צריכים לתרגם ולשכלל גם אל תוך המפגשים בין עמדות פוליטיות. להצליח לשמוע ולהשמיע, להתעניין, ולהסתייע במחלוקת על מנת להעמיק את המחשבה ואת האחריות המשותפת לעתיד טוב יותר. לא לאפשר לחילוקי הדעות לפגוע בשייכות לקהילה משותפת ובמחוייבות ובדאגה לשלומות של כולם, להתנגד למשוואה שלעיתים נשמעת במרחב הציבורי ולפיה אם אני חושב אחרת ממך אז אני שונא אותך.  לצאת מתוך שנות החינוך בבית הספר אל חיים של שירות והגשמה שנשענים על עמוד שדרה יציב, ראש חושב ולב פתוח.

השנה שלפנינו כנראה תמתח את האתגר הזה עוד יותר, ואנחנו בבית הספר עסוקים במחשבה כיצד נלמד יחד גם את המיומנות הזאת של מחלוקת שמביאה להעמקה ולחידוד של הסוגיות החשובות שעל הפרק, וכיצד נטפח יחד תרבות אחראית ורצינית של דיאלוג. זה בנפשינו.

ראש השנה קורא לנו לעצור בתוך המהומה ולתת לרוח גדולה למלא אותנו. אני מאחלת לנו שהרוח הזאת, שמנשבת מוך השופר ועולה ומבקיעה, תפתח שערי לבבות ותמלא אותנו בתחושת ייעוד ואומץ לבנות ביחד עתיד טוב יותר במדינה האהובה והכאובה שלנו. 

…וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה

וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה

יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

והלוואי שברכת החג תביא בכנפיה את פתיחתן לרווחה של שערי הגאולה והפדיון, החסד והרחמים, 

שתעלה ארוכה ומרפא לכל מכותינו, רפואת הנפש ורפואת הגוף, 

שנזכה לצעוד קדימה באומץ אל המופת שאליו נועדנו, 

ושנשמע קול מבשר שלום על ההרים.  

איתכם, בכבוד עמוק

אורית

בשם כל צוות קשת

משפחות יקרות, קהילה יקרה, 

שלום עליכם

וברכה מיוחדת לאלה מכם – תלמידי כיתות ז', תלמידים חדשים המצטרפים בשכבות השונות וגם אנשי צוות חדשים – הקוראים כאן לראשונה מייל פתיחת שנה 🙂 אנחנו מאד מחכים להכיר אתכם.  

רמזי אלול כבר באוויר, ושוב הכל מתארגן בפנים ובחוץ לקראת שנה חדשה.  היום התקיים יום היערכות מרומם של הצוות, וסביבנו המו כבר ההכנות של השמיניסטים הטריים שמתמקמים ומתחדשים בבית הספר לקראת הפתיחה.

כמה קיווינו שנפתח את השנה כשאנחנו כבר אחרי.  כשכולם כבר בבית. כשהלב לא מכווץ מול המראות שמגיעות מהמחילות שבעזה. בלי סיפורים טריים קורעי לב על חיים צעירים שאבדו בשירות המדינה. בלי אזעקות שעוד מפלחות את שגרת החיים. כשמשאבי החברה והמדינה פנויים למלאכת השיקום והתקומה.

 ואנחנו עוד לא שם. אבל לנו בבתי הספר נועד תפקיד מיוחד בתוך המארג הזה –  אנחנו נקראים אל מלאכת הבנייה, מלאכת החינוך. הבוגרים הטריים שלנו מתחילים בימים אלא את השירות שלהם במסגרות ההגשמה השונות, ואנחנו מפשילים שוב שרוולים ולבבות ונערכים למשימת חיינו, זו שסומנה עוד בפרק א' של בראשית: נַעֲשֶׂה אָדָם.

מרוכזים כאן פרטי היערכות לקראת השנה שבפתח – אנא קיראו בעיון. 

פתיחת השנה

ניפגש ביום ראשון, ז' אלול, ה-31.8, 8:00-12:00.  זהו יום מקדים לשנה"ל הכללית והוא מוחזר מאוחר יותר בחופשת האתנחתא.

כיתות החינוך המיוחד יתחילו את השנה ביום שני, ה-1.9 – ברוכים הבאים ובהצלחה רבה!

אסיפות הורים כיתתיות לפתיחת השנה יתקיימו ביום ראשון בערב, י"ד אלול, 7.9. 

לוגיסטיקה, התארגנות, ומשימות תחילת שנה חשובות: 

• מערכות שבועיות נשלחו בימים האחרונים לכיתות על ידי המחנכים – תתחדשו על מקצב החיים החדש, ובהצלחה רבה:)  
• חתימה דיגיטאלית על הצהרת בריאות –  חשוב במיוחד!  נבקשכם להיכנס ללינק  באתר משרד החינוך ולמלא הצהרת בריאות מעודכנת עבור ילדיכם לשנה"ל תשפ"ו. ברגע שתיכנסו ותזדהו באיזור האישי שלכם באתר, יפתחו לכם טפסי הבריאות הרלוונטיים לכל ילד וילדה. אם יש צורך בריאותי מיוחד אנא שתפו גם את מחנכי הכיתות על מנת שנבטיח את שלומם של כולם.   
• הורדת אפליקציית משוב הורים  – בהמשך לשנה שעברה, השנה כלל אישורי היציאה יהיו דרך אפליקציית המשו"ב.  אנא הקפידו להוריד אותה למכשירים שלכם והיו ערוכים לשימוש בה.  לשאלות ניתן להיעזר ברכז התקשוב שלנו, יוסי שנקמן yosis@keshethigh.com  
• מצורפת רשימת בעלי התפקידים בתשפ"ו וכתובות המייל שלהם, ואנו עומדים לרשותכם. 

תשלומי הורים

כבכל שנה, חוזר התשלומים השנתי יוכל להיות מאושר רק לאחר השלמת תהליכי החקיקה וההסדרה במערכות משרד החינוך.  על מנת לא לדחות את התחלת הגבייה ואת פריסתה, אנחנו נחל בגבייה בספטמבר מתוך הנחה שאחרי החגים יאושר חוזר התשלומים בסכום המקובל (כ-480 ₪ בחודש, במשך 11 חודשים, ספטמבר עד יולי). עם האישור הסופי של החוזר נעדכן באופן מסודר, ובמידה ויסתבר כי יש צורך בשינוי בסכומי הגבייה נבצע את ההתאמות. לבקשת מילגה ניתן לפנות לדניאלה במייל עד ל-20.9 BNDANEALA@jerusalem.muni.il

קוד לבוש

בבית הספר קיים קוד לבוש אשר משקף את ערכי בית הספר באיזונים שבין חופש בחירה למחוייבות, מורכבות וסמכות. איננו מייחסים משמעות ערכית, שיפוטית או מוסרית לאופן שבו מתלבשים באי בית הספר, אלא רואים את כולנו מחוייבים לנורמות העומק של המרחב המשותף שלנו, וכן מחוייבים משמעתית למסגרת ולכלליה.

נורמות הלבוש כוללות הגעה בבגד המכסה את הכתפיים, אין להגיע בחולצות החושפות את הבטן, יש להגיע במכנסיים עד לברך וללא קרעים גדולים, וכל זאת מתוך תשומת לב לאווירה ההולמת את השיוויונית ותרבות חברתית של "הצנע לכת".   נורמות הלבוש מתייחסות לבנים ולבנות כאחד.

אנחנו מלווים את הנושא בשיחה חינוכית שכוללת התייחסות לנושאי התבגרות, מודעות לגוף, ולערכים חברתיים-שיוויוניים, ומזמינים את תלמידינו לעורר שיחה איתנו על כך מתוך שותפות וכבוד. נתייחס לכך בתחילת השנה.  כמו על כל כלל, אנחנו נגיב במקרה של הפרתו. ההערה תיעשה באופן אישי, על ידי מורים או מורות בהתאמה מגדרית.  זהו נושא שדורש את הגיבוי והשותפות שלכם – עירנות ביציאה מהבית, והבנה שתלמידים שלא יעמדו בנורמות הלבוש ידרשו לשוב הבייתה. 

ימי למידה מרחוק לאורך השנה

 בהמשך לניסיון השנים האחרונות, השנה יתקיימו מספר ימי למידה מרחוק.  ימים אלו יאפשרו למקד משימות מערכתיות בית ספריות בימים מרוכזים – ישיבות פדגוגיות, ימי הורים, וימי פיתוח פדגוגי של צוות. 

שער בית הספר

בית הספר שלנו הוא בית ספר קהילתי, בית לתלמידים ומשפחות שלומדים בו שנים ארוכות. במהלך יום הלימודים העיסוק של כולנו הוא ביצירת שגרה בטוחה ומוגנת של עשייה חינוכית – מגן ועד י"ב – ושער בית הספר שומר על כל זה. כניסת הורים לבית הספר במהלך הלימודים דורשת תיאום עם איש צוות. במקרים בהם אתם מביאים לבית הספר פריטים שנשכחו, ניתן להשאיר זאת אצל יניב השומר, ולהתקשר מעדת השמירה למזכירות כדי לעדכן שיש להגיע לקחת משם.  

אנחנו נכנסים אל השנה הזאת מתוך תקווה עמוקה שזאת תהיה שנה של בנייה, ושאנו, בניה של הארץ האהובה הזאת, נִזְכֶּה לִהְיוֹת לֹא רַק בָּנִים וּבָנוֹת, אֶלָּא בּוֹנִים וּבוֹנוֹת.

הרב זקס כותב על דבריו של משה לעם בסדר דברים, הספר שאנחנו קוראים בו בבתי הכנסת בתקופה זו של השנה:

"החירות, גרס משה, אינה מושגת בשדה הקרב, אף לא בזירה הפוליטית, אלא דווקא בדמיון האנושי ובכוח הרצון. לצורך הגנה על הארץ, אתה נזקק לצבא. ואילו כדי להגן על החופש, דרוש חינוך. אתה זקוק למשפחות ולבתי ספר כדי להבטיח שהאידיאלים שלך יועברו לדור הבא, ולעולם לא ילכו לאיבוד, לא ייזנחו מתוך ייאוש ולא יטושטשו. בתי ספר הם מצודותיה של החירות. גיבוריה הם מורים, ובעצמותיה בוערת תשוקה להשכלה ולחיי רוח."

אני רוצה להודות לצוות המינהלה, המורים וההנהלה שעמלו במהלך הקיץ על הכנת השנה ומבקשת לשלוח יד אמיצה לאנשי ונשות הצוות שלנו שהיו ועודם במילואים, או שבני הזוג שלהם היו במילואים הקיץ. 

תודה מיוחדת לאביה שהובילה תהליך של מתיחת פנים וטיפוח במסדרונות ובכיתות בית הספר, ולמשפחות שתרמו לנו ביד נדיבה על מנת לתמוך בכך. תודה.

לחיי שנת לימודים מצמיחה ומחזקת,

ובתפילה שהכל יבוא על מקומו בשלום,

 אורית, בשם כל צוות קשת